פירוש על שיר השירים 8:4

הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם. עַכְשָׁיו כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מְסַבֶּבֶת דִּבּוּרָהּ כְּלַפֵּי הָאֻמּוֹת, "אַף עַל פִּי שֶׁאֲנִי קוֹבֶלֶת וּמִתְאוֹנֶנֶת, דּוֹדִי מַחֲזִיק בְּיָדִי וְהוּא לִי לְמִשְׁעָן בְּגָלוּתִי. לְפִיכָךְ 'הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם'":

[ב הקב"ה מדבר להאומות]

השבעתי. עתה חזרה פניה כלפי הנערות, ותאמר אליהן עונש בטול השבועה שהשבעתי אתכן מאז, יהיה עליכן בעבור מה שתעוררו אליכן אהבת החשוק ההוא בהמאיס אותי בעיניו, וכל האיום הזה הוא עד הזמן שתהיה האהבה נהפכת לשוב מעצמה, וכל עוד שלא שבה אני מאיים עליכן על זאת וכאילו תאמר אבל אחר שתשוב האהבה אין עוד צורך לאיים עליכן, כי אז לא תוכלו להמאיס אותי להעיר עליכן אהבתו. והנמשל הוא כאילו תאמר כנסת ישראל אל העובדי כוכבים ומזלות עונש בטול השבועה יהיה עליכם, בעבור מה שתכריחו אותי לעבור על דת להמאיס אותי בעיני המקום ברוך הוא להיות חלוטה בידכם, וכל האיום הזה וכו׳ כמו במשל: